החלטה בתיק בש"א 5721/04

1. זוהי החלטה בבקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה שהגישה נגדו המשיבה בסדר דין מקוצר. החלטתי ליתן למבקש רשות להתגונן, בטענה אחת מן הטענות שנטענו בבקשה, ולדחות את יתר הטענות, כמפורט להלן. 

2. המשיבה, בנק מסחרי, הגישה נגד המבקש תביעה לתשלום חוב שחב לה לטענתה, בגין ערבותו להלוואה שנטלו ממנה החייבים העיקריים.

כעולה מכתב התביעה ומנספחיו, הרי שנגד החייבים העיקריים ניתן ביום 09.08.01 צו כינוס נכסים, במסגרת הליכי פשיטת רגל. המשיבה הודיעה בכתב התביעה, כי הגישה נגד המבקש תביעה בגין ערבותו, במסגרת ת.א. 1025/02 בבית משפט זה, ותביעה זו נמחקה מחוסר מעש. פסק הדין אשר הורה על מחיקת התביעה צורף לכתב התביעה. מעיון בהודעת המזכירות, שעל גביה ניתן פסק דין, עולה כי הסיבה למחיקה היתה אי המצאת מסמכים מסוימים על ידי המשיבה.

3. יצוין, כי בטרם הגשת בקשה זו, הגיש המבקש בקשה לדחיית התביעה בתיק זה על הסף, בבש"א 1657/04, בטענה כי אין לאפשר הגשת התביעה בשל שהתביעה בת.א. 1025/02 נמחקה עקב אי המצאת מסמכים על ידי המשיבה, ובטענת התיישנות.

הבקשה נדחתה בהחלטת כב' השופטת נ. נצר מיום 20.07.04 בבש"א  1657/04.

4. בבקשתו למתן רשות להתגונן ובתצהיר שצורף אליה טען המבקש, בין היתר , את הטענות הבאות:

א.      המבקש חתם על כתב הערבות, הנושא כותרת "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה", ביום 30.0395, בעוד החייבים העיקריים חתמו על המסמך רק ביום 31.05.95.  לטענת המבקש, ..."המשמעות של כך היא שהוחתמתי על כתב ערבות ריק, מה שיוצר את העובדה כי כתב הערבות אינו תקין".

ב.      כתב התביעה הוגש כתביעה ממוכנת בניגוד לסדרי הדין. בקשה בעניין זה הוגשה לטענת המבקש ביום 28.03.04, וטרם נתנה בה החלטה.

ג.       המבקש טען בתצהירו כי: "הערבות עליה חתמתי הינה ערבות מוגנת על פי התיקון לחוק הערבות שנעשה בתשנ"ב, ועובדת היותי ערב יחיד מופיעה בכתב התביעה הוגש על ידי התובע בת.א 1025/02  ואילו בכתב התביעה הנוכחי כלל לא מוזכר שאני ערב מוגן וסכום התביעה הינו על מלוא החוב המלא של החייבים העיקריים".

ד.      לטענת המבקש, לא ידעה אותו המשיבה מעולם על מצב החייבים, והוא לא ידע על מצבם עד להגשת התביעה בת.א. 1025/02.

ה.      המבקש חזר וטען כי התביעה בת.א. 1025/02 נמחקה, בגין אי המצאת מסמכים, כי המסמכים האמורים לא הומצאו עד להגשת הבקשה, וכי מחדל זה פגע  בהכנת  הגנתו  של המבקש.

ו.        לטענת המבקש, פעלה המשיבה בניגוד להוראות סעיף 26 לחוק לחוק הערבות, בכך שלא הודיעה למבקש כי החייבים  העיקריים  חדלו לשלם  את תשלומי ההלוואה תוך 90 יום מהמועד בו  חדלו לשלם, ולא אפשרה למבקש לבוא בנעליה  ולהמשיך ולשלם את החזרי ההלוואה.

ז.        לטענת המבקש, נגרם לו בשל מחדל זה נזק בגובה מלוא סכום ההלוואה, כיוון שבשנת 1996, העסיק את  החייב העיקרי ויכול היה לחייבו לשלם את ההלוואה, או לעכב אצלו כספים שהגיעו לחייב  העיקרי,  לצרך פרעון ההלוואה.

ח.      המשיבה השתהתה בנקיטת הליכים נגד החייבים העיקריים במשך כארבע שנים עד להגשת התביעה נגד המבקש, והגיש אותה רק לאחר שהחייבים העיקריים הוכרזו כפושטי רגל, כאשר המבקש נתבע כיום לשלם את מלוא הפרשי הריבית על החוב, כולל הפרשים שנצברו באותה תקופה בה השתהתה המשיבה, וכאשר הוא עצמו אינו יכול עוד לפעול נגד החייבים העיקריים.

5.       בדיון שהתקיים נחקר המבקש ואישר, כי הוא חתום על כתב הערבות. המבקש טען כי החייב העיקרי הפסיק לעבוד אצלו בשנת 1998, אך אישר שכאשר עבד יחד עם החייב העיקרי, סיפר לו החייב העיקרי, "...שיש לו בעיות". המבקש אמר שאינו קורא עברית והודה כי : "כאשר חתמתי על התצהיר לא הבנתי שום דבר", וכן כי: "אני לא יודע מה כתוב בתצהיר אני לא קורא עברית".

6.   בסיכומי המבקש טען ב"כ  כי התצהיר הוכן על פי ".. מידע אותו מסר המבקש.." לב"כ. כן טען, כי בעת הכנת התצהיר, אמר לו המבקש כי הוא דובר עברית ומבין את הכתוב בתצהיר.

עוד טען ב"כ המבקש, כי טענות ההגנה עולות גם מכתב התביעה ומנספחיו, כמו גם ממסמכי התביעה בת.א. 1025/02.

ב"כ המבקש חזר בסיכומיו על הטענות שפורטו בתצהיר שצורף לבקשה.

7.         ב"כ המשיבה טענה בסיכומיו בין היתר כדלקמן: